יום שבת, 26 בדצמבר 2015

לזכרו של Manuel Agujetas

Una persona si sabe de escribir no puede cantar flamenco tampoco, porque ya pierde el saber pronunciar.

                                                                                Manuel Aguejtas




"אם אדם יודע קרוא וכתוב, הוא לא יכול לשיר פלמנקו, כי הוא איבד את היכולת להביע".

"את השירה לומדים תוך כדי שירה. זה אותו דבר כמו לשמוע תקליט. כדי לשמוע צריך לעצום עיניים, כי עם עיניים פקוחות אי אפשר להקשיב. צריך להיות מרוכז במה שאתה שומע. כל בוקר יש לי כאב ראש, כי כל היום אני חוזר על המילים וכל הלילה אני חולם בשירה. בשביל זה צריך לחיות את השירה ולהיות מאוהב בה" 
                                                              
                                                              מנואל אגוחטס

נפטר מנואל אגוחטס.

לפני מספר שנים חקרתי לעומק וכתבתי על מקורות השירה בפלמנקו. מה שהפתיע אותי אז הייתה הבחנתו החדה של אב השירה אנטוניו צ'אקון על כך שאין דבר כזה כמו "קאנטה חונדו", שזוהי המצאה גמורה של לורקה וששירת הפלמנקו כבר דאז הייתה מעין חיקוי אומלל של שירה צוענית מקורית. הוא (צ'אקון), לפי דבריו, היה מספיק חכם, כדי לשיר את מה שהוא היה יכול מבלי לזהם את המקור או לעשות פרודיה לקאנטה חיטאנו. כמו שאמרו הרומאים, "מה שמותר ליופיטר, אסור לשור". באותה רוח אפשר לקבוע שמנואל אגוחטס הוא יופיטר. אחד ויחיד. באמת יהלום בלתי מלוטש, בלתי ניתן לחיקוי, גבר אנדלוסי אמתי היודע לעבוד עם ידיים ולא מפחד מן העבודה, איש העם, אך שלא שייך למסגרת חברתית – או כפי שנהג לומר על עצמו "עם פחות ניירות מארנב", מורד באל מחד ומקבל את דינו מאידך. לא בכדי הוא הלך לעולמו בחג המולד. 



אין תגובות:

פרסום תגובה